<h1>ספר החינוך מצוה רי"ב</h1>
<h2>דף יז.</h2>
לירא מהאבות, כלומר שיתנהג האדם עם אמו ואביו הנהגה שאדם נוהג עם מי שיירא ממנו, שנאמר [ויקרא י"ט] איש אמו ואביו תיראו. ולשון סיפרא, אי זהו מורא, לא ישב במקומו ולא ידבר במקומו ולא סותר את דבריו. משרשי המצוה כתבתי במצות כיבוד האבות בפרשת וישמע יתרו. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [קדושין ל"א ע"א] עד היכן מוראת אב ואם שאפילו הכוהו וירקו בפניו לא יכלים אותן, ואף על פי כן צוו חכמים לבל יכה אדם את בנו הגדול לפי שיש בדבר משום ולפני עור, ומנדין על כך. ואמרו זכרונם לברכה [שם ל"א ע"ב] בחומר מצוה זו שאפילו נטרפה דעת האב והאם שישתדל הבן לנהוג עמהם דרך כבוד לפי דעתם, אבל אם נשתטו ביותר יכול להניחם ויצוה אחרים עליהם להנהיגם כראוי אם יש לו. והממזר חייב בכבוד האבות ומוראם, אף על פי שפטור מן המשפט על מכתם וקללתם. והורונו זכרונם לברכה [ב"מ ל"ב ע"א] בעניין זה שאם יצוו האבות לעבור על דברי תורה ואפילו על מצות דרבנן שאין שומעין להם. ויתר פרטיה במקומות בתלמוד והרוב בקידושין לפי דעתי. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה והקל מיראתם ביטל עשה זה אלא אם כן מדעת האב ובמחילתו, שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול.
